אני זוכר אמירה של אבא שלי: "היה מספיק, שאבא שלי יסתכל עלי, אני כבר ידעתי, שעשיתי משהו לא טוב. לא היה צריך להגיד אפילו מילה". בטח אמר את זה בשביל להראות לי שאני לא בסדר וצריך להגיד לי כמה פעמים. למה אני כותב? – כי זה היה חלק מהתרבות הפטרנליסטית, פטריארכלית. מישהו סיפר לי, שהוא היה ילד, כאשר אבא היה חוזר מעבודה, אימא הייתה מספרת לו כל מה הילד עשה במשך היום, בדגש על בעיות, ואבא היה מכניס לו מכות. זה נחשב לחינוך.
אצל שלום עליכם יש סיפור כזה על מלמד, שהיה בטוח, ששכל נכנס לראש דרך מכות, והיה מכה קבוע את התלמידים שלו. נדמה לי, שהמשפט האחרון בסיפור, הוא שבסוף ה"חיידר", אף אחד מהתלמידים כבר לא חשב, שהעולם – זה מקום טוב.
