6.12.1985
הבעיה שחוזרת עוד ועוד בניסיון שלי להבין את משמעות התופעות שאני רואה בפסיכיאטריה- פסיכולוגיה, זה ניסיון לראות את הקשר הסיבתי בין התופעות באותו מישור וניסיון להרחיב את ההבנה על ידי הכנסת אלמנטים נוספים בלתי נראים במבט ראשון, אך גם באותו מישור.
ההתקדמות הגדולה היא להפסיק לראות את החיים כי מישור ולעבור להסתכלות רב ממדית של החיים, דבר שלא מביא להבנה חד משמעית של התופעה, מונע תובנות פסקניות מסוכנות, מאפשר לראות את העולם כאין סופי וכל תופעה כתוצר של אין סוף אינטראקציות. זה לא גישה אגנוסטית. גישה זו מאפשרת להסתכלויות שונות על החיים להשלים זו את זו. היא יכולה למנוע חילוקי דעות מיותרים ולא רציונאליים, שנאות על לא כלום, מלחמות. הבעיה - זה איך ליישם את התובנה זו בחיי יום-יום, איך להשתמש בה בקבלת החלטות החל בפוליטיקה בינלאומית דרך ניהול של בית חולים, נגיד, ועד להנחיית קבוצות או טיפול אישי איפה שלכל הממדים סוציאליים בינאישיים ופסיכולוגיים נוספים ממדים ביולוגיים, כאשר את הממדים ביולוגיים ניתן להבין רק דרך מדדים של פיזיקה, כימיה ועד למבנה האטום האין סופית.