רגשות של ילד יכולים להיות טוטליים: לא קנו לו מה שהוא רצה – סימן שלא אוהבים אותו. לא מרשים לו לעשות מה שהוא רוצה – סימן שלא אוהבים אותו.
דוגמה מהחיים שלי: בעקבות חבר בבית הספר ושידורי הספורט בטלוויזיה, רציתי להתאמן באגרוף. אימא שלי לא הסכימה בשום אופן, במיוחד אחרי שחזרתי מהאימון הראשון עם פנס בעין. אני הרגשתי נורא. בכיתי כמה ימים. הרגשתי נבגד, לא אהוב, שלא מבינים אותי. הרי אני כל כך רציתי להיות חזק כמו המתאגרפים, לזכות בתהילה כמוהם, ואימא שלי לקחה לי את כל זה. מה אני חושב היום? - שזה ספורט מסוכן. שמכות חוזרות בראש – זה מסוכן. לא הייתי רוצה שבן שלי יעסוק בזה.
כמובן, הורים צריכים לדעת להסביר, לחבק, לתת משהו במקום. לפעמים ההורים טרודים בעבודה, בפרנסה, בבריאות שלהם. יוצאת תקלה בקשר. האמת שהחיים מלאים בתקלות כאלה. הורה טוב מצליח לתת הרגשה כללית של אהבה, הערכה.
לא תמיד זה כך. לפעמים חיים שלמים אדם נלחם על להיות אהוב, אהוד, מקובל, יפה, חתיך, מצליח, עשיר, וכל זה כדי לפצות על התחושה של חסך של אהבה וקבלה בילדות.
אני חושב שאנשים כאלה – רוב.
יש בודדים שממורמרים על הילדות שלהם במידה כזאת, שהם מחליטים באופן לא מודע, כמובן, שאם לא היה להם טוב ולא אהבו אותם, הם לא יתנו לעצמם להיות אהובים, מאושרים, כל החיים.
אני מכיר אנשים כאלה. הם מסתובבים כל החיים ממורמרים, שונאים את כולם, לא נהנים בעצמם ואנשים בורחים מהם. אני מכיר מעט מאוד אנשים שמרגישים מאז הילדות שלמים, ללא חסכים, ושתמיד היה להם טוב וכל הזמן טוב להם. זה כמו אותם ה-100% שלא קיימים. להחליט שאו 100% או כלום – זו גם החלטה לא אנושית, הרסנית לאדם ולסביבתו.
