אצל הרבה אנשים, הרבה מטופלים, קיים מצב שכלפי חוץ הם חיים טוב ומסודר, ובפנים סובלים.
זה בדיוק התסריט של ההורים יהודים שאומרים לעצמם: "לא משנה איך ילד מרגיש. העיקר שהוא חיי, עובד, יש לו מה לאכול, ואפילו יש לו אישה וילדים. יופי! יותר מזה אנחנו לא צריכים!" אם לתרגם את זה לשפה יותר בוטה – הם מוכנים לוותר על האושר של הצאצאים שלהם, תמורת הישרדותם.
אני מזהה את זה בקלות, כי גם הורים שלי חשבו כך, ואני פוגש הרבה אנשים שחיים עם מסר סמוי כזה.
רצוי מאוד לפרק את השרשרת ולא להעביר את זה לדור הבאה – שזה ללא ספק, חשוב.
אבל זה חצי דרך. זה קורה בשלב ראשון למודעות. ההישג האמתי – זה לשנות את היחס
של האדם לעצמו ולחיים שלו.
