צריר להבין את האנשים שעברו זמנים קשים. הם חיו את המצבים שצריך לאכול מה שיש ואז גם במסעדת יוקרה זה עולה. זה התקליטים הפנימיים שלהם.
אבא של אשתי היה גר באמריקה. הטא היה עושה בעיות במסעדות. המלצרים לא הבינו אותו. במקום לבקש משהו יוקרתי ומיוחד, הוא היה מבקש אוכל בסיסי בלי תבלינים, בלי מלח, בלי שומן. דברים שלא היו במסעדה. אז הוא היה אומר: "טוב, לא צריך שום דבר, לחם לא טרי יש לכם?" זה אדם ש- 11 בני משפחה הקרובים שלו מתו בגטו מרעב ומטיפוס כאשר הוא היה רק נער.
דווקא במסעדות היה עולה לו התקליט שהוא לא יכול להרשות לעצמו ליהנות מאוכל.