אם למנוע מאדם שינה 48 שעות, לא לתת לו לאכול או לשתות והוא מאבד את הצלם האנוש.

אדם יכול להיות בסדר במשימות פשוטות: ללכת לסופר, לרחוץ את האוטו.

במצבים מורכבים עם קצת אי ודאות כולם טועים. בטח במלחמה כאשר גם המפקדים הגבוהים ועד לחייל בשטח – כולם פועלים באי ודאות.

מלחמה - זה מצב קיצוני. גם ביום-יום, המציאות הרבה יותר מורכבת מהמוח האנושי הכי חזק. אם אדם לא מבין ולא מפנים את זה – הוא תמיד יחיה ברגשי אשמה ותחושת כישלון.

נכון ששיטות חינוך פעם היו – הכול ברור, הכול תלוי בך, אם לא יצאה לך משהו – אתה אשם! זה תפיסת העולם פרימיטיבית. היא לא לוקחת בחשבון לא ניסיון חיים ולא את ההיסטוריה. לפי השקפת העולם זאת לפני 100, 200, 500 שנה כולם היו כישלונות, כי הם לא ידעו עובדות א', ב', ג'.

כולם מועדים לטעויות, כל יום, כל הזמן, במיוחד במצבים קצת יותר מורכבים. אני כבר לא

מדבר על מלחמה. זה גם בעסקים, גם יחסים בינאישיים, גם בתכנונים לעתיד.