בחיים יש כנראה גם אהבה וגם אלימות, גם רוע, וגם אצילות נפש.
ראיתי סרט (שמתי אותו בפייסבוק שלי), על קצין רוסי צעיר שנפל בשבי, ברח מהרכבת, פיקד על יחידת פרטיזנים. הוציא בחיים 218 יהודים – נשים, זקנים, ילדים שהצליחו לברוח מגטו שחוסל כ – 9000 איש של כפר אחד בבלרוס. הוא לא סיפר את זה בחייו לאף אחד ורק אחרי מותו התגלו המסמכים והעדים למעשה. זה אדם – שלדעתי – הוא לא רק גיבור – הוא - קדוש. באותו זמן חיילים וקצינים גרמנים רצחו אנשים. יש גם עדויות על יחס אכזרי של הפרטיזנים ליהודים שברחו מגרמנים. איזה מסכנות אפשר להוציא מזה על החיים? החיים – זה אלימות או החיים – זה אצילות נפש?
