קראתי סיפור מרגש אמתי, קורע לב על קיבוצניק, שנסע אחרי המלחמה למנזרים בפולין, לאסוף שם יתומים יהודים.
באחד המנזרים, הכומר אמר לו: "אם תדע להבדיל בין היהודים לפולנים – בבקשה". זה הסתובב בין הילדים, וראה שכל הילדים זהים, היו שחורים, היו בלונדינים, היו ג'ינגים, אבל אי אפשר היה להבדיל מי מהם יהודים.
ואז הוא – הקיבוצניק, התחיל להגיד תפילה "שמע ישראל", תפילה שכל ילד יהודי שמע מלידתו כל יום בבית, ופתאום, אחד אחרי השני ילדים התחילו להתקרב אליו.
הכומר התחיל לבכות ומסר לו את הילדים. שלושה מהילדים האלה נשרפו בטנקים בקרבות
שריון במלחמת יום הכיפורים.
