מה שקובע במידה גדולה את גורלם של בני אדם – זה הרגשה פנימית שלהם.
יש גברים ונשים יפים מאוד, אבל ההרגשה שלהם שהם לא נראים טוב – חזה קטן מדי או גדול מדי, אף לא מושלם, ישבן, סנטר, עבר מין - לא משנה מה, אבל ההרגשה היא שמשהו לא בסדר אצלם.
אחרים אף פעם לא שבעים מכסף, פופולאריות, פרסום, תהילה, שליטה, כוח.
לעומתם יש אנשים בעלי מראה לא מושלם, קטנים, שמנים, לא יפים, אבל מרגישים טוב עם עצמם. גם טוב להם עם מה שהם עושים, כמה מרוויחים, איזה בית יש להם.
הראשונים בסופו של דבר נקלטים על ידי אחרים כבעלי מום. לעומתם לסוג השני יש אהדה, חברים, יחסי אנוש טובים. קולטים אותם כשווים, בלי לשים לב לחסרונות כאלה או אחרים. הם גם מרגישים טוב ובטוחים בעצמם פחות או יותר.
לא מסובך להניח מה גורם להבדל ביניהם. נכון – לראשונים כל הזמן בילדות אמרו, שהם לא מספיק טובים, הדגישו את הכישלונות ולא את ההישגים. הם ספגו ביקורת מההורים שבעצמם חסרי ביטחון עצמי ולא מרגישים טוב עם עצמם.
לעומתם, סוג השני תמיד היו רצויים, נתנו להם הרגשה שהם בסדר והם חיים את החיים שלהם בהרגשה שהם בסדר.
נשאלת השאלה: אז מה, אלה שמרגישים בסדר לא יתאמצו בחיים, לא ישיגו כלום? - כנראה שזה לא כך. ישנם מספיק תמריצים בחיים חוץ מהרגשה של האדם, שהוא לא בסדר, לא מאה אחוז, לא הכי טוב.
הראשונים, הם בדרך כלל אכולים קנאה. הרבה פעמים הם שונאים את אלה שנראים להם יותר טובים, יותר מוצלחים.
השאיפה שלהם לכוח ושררה לפעמים מביאים אותם לאבדון, לגירושים, לשנאות.
לעומתם - הסוג השני האודים על אחרים. הם עוזרים למי שאפשר, ואחרים עוזרים להם. הם מתקדמים בחברה, במקצוע, בעסקים בלי מרירות, שנאה, שואפים לדברים ברי השגה ולא למה שיש לאחרים.
כמובן, זאת חלוקה מלאכותית. רוב האנשים נמצאים איפה שהו באמצע.
לפעמים החיים נותנים לבנאדם צ'אנס לשנות את ההרגשה הלא טובה שיש לו עם עצמו. זה יכול להיות מאמן שמתייחס אליהם כמצליחים ולא ככישלונות, מורה חכם ותומך, מפקד שמחזק במקום להוריד, בן זוג שיודע להעריך במקום להשפיל.
הבעיה היא - בגלל שאנשים בדרך כלל מחפשים במציאות את מה שהם חשים מבפנים, הם יעזבו את המאמן הטוב, את בן זוג שאוהב אותם, כי הם לא מאמינים שהם ראויים להערכה ולאהבה. ואם מישהו מתייחס אליהם טוב – אז זה סימן שהוא בעצמו לא שווה. וכך אנשים חיים בצורה אוטומטית את התסריט הפנימי שלהם – אותו תסריט שהם למדו בעל פה בבית. הם בעצמם בדרך כלל לא מודעים לזה, ונראה להם שהם שולטים בחיים שלהם.
כאשר התסריט הפנימי מאוד לא טוב, מביא את האדם למשבר או למשברים חוזרים,
למחושים, לדיכאונות, יש סיכוי שהוא יפנה לטיפול. השאלה היא – האם הוא ישתמש בטיפול
לשינוי הפנימי, או להוכחה נוספת של הנחות היסוד שלו.
