אם ננסה להבין מה יכול להביא אנשים להתייחסות של לעג כלפי אחרים, נראה שבמקרים מסוימים קצת לעג, אולי, מוצדק.
אבל תקשורת – טלוויזיה ועיתונות משתמשים בזה הרבה, כדי לבזות את מי שהם מחליטים לבזות – מי בצדק ומי מתוך אינטרסים. אפשר לראות לעג, כתערובת של האשמה וביוש. אולי, הביוש הוא אפילו יותר חזק.
לעג, כמנגנון קומוניקציה והתייחסות קבוע, משמש, כנראה, כמנגנון הגנתי לתחושה עצמית של בושה או חוסר ערך.
על ידי השפלה של האחר, המשפיל לרגע מרגיש את עצמו מעל אותו או אותם אנשים, שהוא משפיל.
הרבה אנשים עושים את זה בלי להסתכן ולמשוך כעס על עצמם – הם מתייחסים בלעג לדמויות ציבוריות שהם רואים בטלוויזיה או קוראים עליהם בעיתון.
כמובן בני המשפחה גם נחשפים לזה, וגם יכולים להיות למטרה לאותו תפוס התייחסות מצד בני הבית.
למשל, בני זוג אחד לשני, או תמיד צעד אחד לצעד שני. הורים כלפי הילדים, או ילדים אחד כלפי השני.
בהדרגה, ילדים מפנימים את התפוסים האלה, ויכולים להתייחס לאחרים באותו צורה. היות ומערכות יחסים מופנמות כדיאדות, אותו אדם יכול להיות גם לועג וגם נלעג גם עם אחרים וגם עם עצמו.
אם האזרחים נחשפים לצורת היחסים האלה יום יום בכלי התקשורת, אין פלא שהם מתייחסים באותה צורה אחד לשני.
