כאשר אני חושב על העבר שלי, אני חושב, כמה לא ידעתי, כמה לא הבנתי בילדות, התבגרות, אפילו בגרות. כמה אמונות מוטעות, היו לי בעבר הרחוק והקרוב.
אני גאה בעצמי, כל פעם שאני מגלה שטעיתי, כי, אולי, זה מקרב אותי להבנה יותר עמוקה ורחבה.
אני לא חש זלזול, בושה, או כעס על עצמי, על זה שלא ידעתי, טעיתי, הוטעיתי.
לפעמים יש מחשבה, שחבל שלא הבנתי קודם.
הנאמנות לעצמי בשבילי – זה להתפתח, ולא להתעקש על אמונות ותפיסות העבר.
