בחיים של בני אדם אפשר לזהות שני מסלולים שונים: אחד הוא מודע, לפי האינטרסים המודעים של האדם - להרגיש טוב, להצליח, לאהוב, להיות נאהב, לא לפגוע ולא להיפגע.
בני זוג באפן מודע מעוניינים לא לריב, לחזק ולקבל חיזוקים, לא להכביד את האווירה, להעביר את חיים בנעימים, לא לסבול, בטח, לא לסבול סתם.
מסלול שני – לא מודע, מלא בדחפים הרסניים - תוקפנות, חשדנות, קינאה, פחד.
אלה התגובות שנלמדות במשפחות המוצא ולא מודעות.
בשביל לנטרל את ההשפעה של הלא מודע ההרסני, ולבנות במקומו משהו טוב – צריך להתכוון לזה במודע, להכין מילות חיבה, להכיל תוקפנות, לחזק את הערך עצמי של בן זוג.
זה מה שאני קורא: "על הזוגיות טובה יש לעבוד, לחשוב, להפעיל מודעות ותכנון!"
יש מעט מאוד אנשים, שאצלם התוכנה הפנימית, האוטומטית – היא חיובית, מסבירת פנים.
לא שאין אנשים כאלה, אבל הם מעוט. רוב האנשים צריכים לעבוד על זה – להפעיל מודעות, רצון טוב, סבלנות, סלחנות, הכלה.
אם עובדים על זה בפסיכותרפיה – זה יכול להפוך את התוכנה הפנימית של שני בני הזוג לחיובית.
