היחס של ההורים והערכה של הסביבה בונים את ערך העצמי של בנאדם
בסטג', קבלתי הרבה פידבקים חיוביים. השקעתי וקבלתי. כל מנהלי מחלקות נתנו לי ציון מקסימלי והמלצות מצוינות, לכן היחיד מכל הסטג'רים, קבלתי ישר רישיון קבוע. כל היתר קבלו זמני לשנה.
בשנה ראשונה שלי בהתמחות, מנהלת מחלקה הייתה זונה זקנה, אלכוהוליסטית, סדיסטית, עם קשרים בהסתדרות ובמרכז קופת חולים. לא יכלו להוציא אותה עד לפנסיה. היא התעללה גם ברופאים צעירים, גם בחולים. אני לא עשיתי לחולים שלי מה שהיא פקדה עלי לעשות. בסוף השנה היא כתבה עלי שאני מפגר. מנהל בית חולים, שידעה בדיוק מה הולך – מי אני ומי היא, לא התייחס לזה בכלל. ספרו לי את זה אחרי שנים, אחרי שכבר סיימתי את ההתמחות בהצטיינות והמשכתי לעבוד בבית חולים.
הערכה שאדם מקבל משפיעה לכל החיים. גם ביקורת. אם כל המנהלים היו מתייחסים אלי כמוה, בטח לא הייתי מרגיש טוב, אולי עוזב את המקצוע, אולי מהגר. אז בטח שזה נכון לגבי ילד ויחס של ההורים אליו.
יחד עם זאת, דורי דורות של מחנכים היו בטוחים ששוט והשפלות – זה מחנך הכי טוב.
