חשוב לעשות לילד, מה שאני קורא, קונצפטואליזציה של המצב. לתת לו מילים להסביר לעצמו את המתרחש. אם אין מילים – אז יש בכי, כעס.
לתינוק אין מילים בשביל להסביר את עצמו, אז הוא בוכה. עם הגיל, כבר אפשר לשים דברים במילים.
דוגמה: נכד שלי אומר לי: "סבא, בו לשחק כדורגל. אני אמרתי לו, שבמכנסיים האלה אני לא יכול לשחק, כי אני לא יכול להרים רגל מספיק, אז אני לא יציב ויכול לפול. (מה שכבר קרה פעמיים). שיהיה יותר מובן, הראיתי לו שאי אפשר להרים רגל כמה שרוצים. לא הייתי בטוח שהוא יבין, אבל הוא הבין, ואמר: "אז תבוא רק להסתכל. פעם הבאה תביא מכנסי ספורט". אם לא הייתי מסביר לו, אולי היה חושב שאני לא רוצה לשחק אתו, או שלא טוב לשחק כדורגל.
