ללמוד אפשר ממצבים ואנשים לגמרי לא צפויים.
לא חייבים לסבול תוך כדי למידה. הקריטריון ללמידה אפקטיבית – שזה מעניין את הלומד, שיש הרגשה, שהבנת עוד משהו, או שמעת דעה מעניינת.
אני כתבתי לעצמי עוד לפני כ- 40 שנה, שלא חשוב, כמה קראת. חשוב, כמה מחשבות משלך זה עורר.
אני חושב, שהמוח – זה לא מיכל, שצריך לדחוף לשם כמה שיות אינפורמציה. אני רואה אותו יותר כמכשיר פלא ליצירת מחשבות, תובנות, השארות. משהו דינמי.
סבל ולחץ סותמים את המוח. הוא מתחיל לעבוד לאט ומחפש תבניות.
לעומת זאת, אני זוכר דברים, שאני מבין, או חשבתי עליהם.
אף פעם לא כתבתי בהרצאות. שמעתי, אם זה היה מעניין.
בגלל זה המקצועות הרפואה השונים היו מתקשרים אצלי בתובנות הוליסטיות, לא קשורות לציטוט זה או אחר או למבחן מתקרב. בגלל זה, אני זוכר, מה ספרו לי מטופלים שלי, גם אחרי 40 שנה.
כאשר התחילה האפידמיה של קורונה, והיו וויכוחים בפ.ב., אני נזכרתי בסיפור מהרצאה של
פרופסור לביולוגיה, משנה ראשונה שלי ברפואה – 1967. זה בדיוק התאים לנושא הוויכוח.
סיפרתי את זה, ורופאים, שעובדים עכשיו עם המחלה אשרו את זה, כתובנה חשובה.
