אוננות עוד בתנ"ך נחשבת לפעולה אסורה.
מבחינה אבולוציונית, אפשר להבין את זה. אם לאונן היה שווה לפעילות מינית, למה שאנושות הייתה מתאמצת למצוא בני זוג, להוליד ילדים, להתפתח. אפשר לשכב ולאונן כל היום.
בגלל שתרבויות ודתות תמיד אסרו לאונן, בהפחדות שונות, כנראה עיסוק בזה גורם להתפתחות של רגשי אשמה וחרדה, שעוברים מדור לדור. כאשר הקשר הזה נוצר בגוף, במוח, כל פעם, או כמעט כל פעם, שאדם עוסק בזה, מופיעים רגשי אשמה, חרדה, דיכאון.
דחף מיני קיים כל הזמן, אז כאשר אדם חרד, מפוחד, מדוכא, מרגיש אשם, יש לו דרך קצרה
להפעיל את כל המנגנון עם סבל, והרגשות חרדה, דיכאון, סימפטומים גופניים, שהוא מרגיש
שמגיע לו באותו זמן.
