לפני שעליתי ארצה, חשבתי, שבארץ כל היהודים מלוכדים, חכמים, עוזרים אחד לשני. לכולם אותה מטרה – להיות חזקים ביחד מול האויבים. אז חשבתי.
היום אני מבין, שבחוץ לארץ, כולם היו נגד היהודים, אז יהודים הרגישו קבוצה אחד, מלוכדת פחות או יותר בעמדתה נגד האויבים – אנטישמים.
היום אני מבין, שלכל קבוצה יש את הכוחות ההרס עצמי, פילוג, שנאה לחלק אחר. אז, כנראה, כאשר אנחנו ביחד, כל כוחות ההרס האלה פורחים. זה סכמתי, אבל אפשר לראות את זה בקבוצות שונות.
אויבים מבחוץ מזהים את השסעים שלנו יותר טוב, ממה שאנחנו מזהים מבפנים, ופועלים להרחבת השסעים, וליבון השנאה וההרס.
יכול להיות, שגם אנחנו פועלים כך נגד האויבים שלנו.
