בלי סרטים בראש, המשפטים נשארים מתים. זו דעתי. יכול להיות, שזה לא תמיד נכון. לדעתי, מאוד רצוי.
לפעמים, מטופלים מתפלאים, איך אני זוכר, מה שסיפרו לי לפני עשרות שנים. אני חושב, שזה בגלל, שאצלי בראש הסיפורים הופכים לסרטים. כנראה, מבחינת המוח, זה סוג אחר של אינטראקציה. מפעיל את כל המוח. זמין, כאשר מגיע צורך או אסוציאציה. אני חושב, שאותו דבר עם ספרים. נשאר, מה שהפך לסרטים במוח. זה קורה אוטומטי. לא דורש מאמץ.
