יש אנשים, שמסבירים יפה את המצב החברתי שנוצר בישראל.
הם מדברים ביו טיוב.
לטלוויזיה מגיעים רק עצבים וצעקות.
אני משתדל להחכים מהתקופה הזאת. הכוונה – להבין יותר את בני אדם, את החברה, את הערבוב של האמת ושקר, את המצבים ומעשים, שאנשים מוכנים ומסוגלים לעשות על הגל של פסיכוזת המונים.
אני חושב, שזה עוזר גם להבין את עצמך. למשל, שהאמונות, דעות שלי – זה לא דבר היחיד, שקיים. שיש מגוון של דעות, ושהשכל של בני אדם נתון להשפעות של כל מני כוחות. לא פשוט להבין, למה. חשוב גם לחשוב, מה יכול לארגן את הדעות, לאחד את העם, להביא לשיח שפוי.
אולי מנהיגות חכמה, אולי אירועים קשים ומזעזעים.
אני חושב, שאפשר למצוא דוגמאות בהיסטוריה, של פילוג ועימות בין חלקי אותו עם.
מה שאני רואה בינתיים, שבתקשורת ובפייסבוק מנסים למצוא הבדלים בין קבוצות שונות.
לדעתי, זה לא אומר, שחייבים להילחם הכול בכל. לא נראה לי, שכולם צריכים להיות זהים, כמו תאומים, ושנחשוב אותו דבר.
יחד עם זאת צריך להיות רעיון מרכזי, ששומר, ונותן לחיות ולהתבטאות לכולם. זה אומנות השלטון התקין. הפרייה הדדית ולא דיכוי הדדי.
