האווירה במדינה די מדכאת. כל אחד מרגיש את זה. גם מלחמה, גם הפיכה צבאית, גם בגידה מבחוץ ומבפנים. כתבתי עוד בצעירותי, שאני נפעם מרפיון שכל של בני אדם. כתבתי שם – גם של עצמי. זה המצב בעולם עכשיו. במלחמות העולם ה-I וה-II היה יותר שכל והיגיון? עשרות מיליונים הרוגים. עוד יותר פצועים. אני ואשתי, והרבה אחרים זוכרים בתור ילדים אנשים בלי רגליים בכלל. כולל ירכיים, מתנעים ברחובות על קרש עם גלגלי מסב. בדרך כלל בקשו נדבות, היו שיכורים. אלה היו נכי מלחמה. באיזה שהוא רגע, הם נעלמו. היינו ילדים, לא הבנו כלום. כבר בארץ קראתי, שסטאלין הגלה את כל הנכים, רובם מעותרים באותות גבורה רבים. הוא הגלה אותם לצריפים קרוב לקוטב הצפוני. כולם מתו שם מהר מאוד. ניקה את הרחובות. ואאנחנו מחפשים צדק בעולם...