אני משתמש הרבה במושג של דיאדה פנימית.
זה עוזר לי ולמטופלים שלי לזהות הרגשות, דפוסי התנהגות בהווה, שנובעים מהפנמות של
מערכות יחסים מן העבר. לדוגמא: ילד-אבא, ילדי-אימא.
למעשה, יותר נכון לדבר על הקבוצות הפנימיות שכוללת את היחסים המופנמים של בנאדם עם כל האנשים, משמעותיים יותר או פחות בחייהם.
כמובן, שהיחסים עם דמויות משמעותיות, נגיד, משפחה, קופצות יותר בקלות לקדמת הבמה באינטראקציות עם אנשים אחרים בחיים.
כדאי לזכור שלכל אחד היו המון מפגשים עם אנשים שונים במהלך החיים – אנשים שהטיבו אתו, ואנשים שהזיקו לתפישת העצמי, ערך עצמי, ביטחון עצמי של בנאדם.
אינטראקציות מופנמות עם כל האנשים האלה, ממשיכות להתפתח בעולמם הפנימי של האנשים, לקבוע את אישיותם, מעמדם החברתי, הרגשתם הפיזי, ואפילו את המראה החיצוני שלהם.
אחד המטרות של פסיכותרפיה – היא לגלות דיאדות חיוביות בעולמם הפנימי של המטופל,
ולטפח אותם על חשבון אלה שגרמו וממשיכות לגרום נזק.
