ישנו סיפור קצר של קפקא, בו גבר מספר שהאישה שלידו תמיד, וללא קשר לשום דבר, כל הזמן מראה לו את הבוז שלה, את האשמה שלו, אפילו לא לשנייה נותנת לו להרגיש שהוא שווה משהו, למרות שבחברה הוא אדם מכובד, מתפקד טוב בעבודה, אחרים מתייחסים אליו בסדר, אבל האישה נותנת לו תחושה שהוא לא שווה שום דבר.
כמובן זה כתוב בסגנון ההגזמה של קפקא, כאשר לא לגמרי ברור אם האישה היא אשתו,
אימא שלו, או אישה אבסטרקטית.
